להקות אהובות עלי:
להקות אהובות עלי:
System of a Down-
סיסטם אוף א דאון (מערכת בשפל - System Of A Down) היא להקת הבי מטאל מהעיר גלנדייל
שבקליפורניה, ארה"ב. חברי הלהקה הם סרג' טנקיאן (שירה), ג'ון דאלמיאן (תופים), דארון מאלכיאן
(גיטרה) ושאבו אודאג'יאן (בס). כל ארבעת חברי הלהקה הם ממוצא ארמני, וחלק משירי הלהקה אף
מבוססים על ההיסטוריה או הפוליטיקה הארמנית.
הלהקה מכונה לפעמים "להקה פוליטית" בגלל הטקסטים שלה, בדומה ללהקות המטאל האמריקאיות רייג'
אגיינסט דה מאשין ומרילין מנסון.

נו-מטאל או לא?
בקרב מעריצי הלהקה ואוהדי ההבי מטאל קיים ויכוח ישן בקביעת הסגנון בו הלהקה מנגנת: האם מדובר
בנו-מטאל? (מונח שמעורר קונוטציה שלילית אצל אנשים מסוימים) או שזו מוזיקה קלילה שעדין נכללת
בהבי מטאל?

לדעת רבים, העובדה שסיסטם אוף א דאון משתמשת לעיתים נדירות בלבד בסולו גיטרה, וכן העובדה
שהלהקה משתמשת במבנה שירים אופייני לניו מטאל (בית, פזמון, בית, פזמון, גשר, פזמון), משייכות
אותה בהכרח לז'אנר הנו-מטאל.

מצד שני, יש להתחשב בעובדה שהלהקה לא כללה באף אחד משיריה ראפ, שאופייני, גם אם לא בהגדרה
רשמית, לז'אנר הנו-מטאל. במקום זה עושה הלהקה שימוש לעיתים בצעקות ובנהמות שמאפיינות את
הדת' מטאל. רכיב מאפיין אחר שמזוהה עם הניו מטאל, הפטיפון (turntable), נעדר גם הוא מהרכב
הכלים של הלהקה.

לסיסטם אוף א דאון הודבקה, ע"י מעריציה וע"י התקשורת, תוית של להקת ניו מטאל מאז שהוקמה.
הסיבה לכך נעוצה כנראה בעיתוי שבו בחרה הלהקה לשחרר את אלבומה הראשון: ההתפרצות הגדולה
של הנו-מטאל בסוף שנות ה-90. בנוסף לכך, הופיעה הלהקה שלוש פעמים במסגרת פסטיבל האוזפסט,
פסטיבל שנערך בארה"ב מידי שנה ומושך אליו בדרך כלל להקות ומעריצי ניו מטאל.

דארון מאלכיאן, גיטריסט הלהקה, צוטט ע"י המגזין Guitar World כמי שהיה שמח אילו לא היתה
הלהקה מתפרסמת כלהקת ניו מטאל. סרג' טנקיאן, לעומת זאת, טען בראיון שנערך איתו שהלהקה לא
יכולה להיכלל בשום ז'אנר מוזיקלי כזה או אחר.

חברי הלהקה:
סרג' טנקיאן-סולן וקלידן
דארון מאלכיאן-גיטרה
שאבו אודאג'יאן – בס
ג'ון דאלמיאן – תופים
חברי להקה לשעבר:
אנדי קצ'טוריאן - תופים

השיר האהוב עלי: Toxicity switchfoot
Switchfoot’s non-stop touring schedule—they performed 400 shows over the last two years—gave Foreman
plenty of time to gnaw. In fact, Nothing is Sound was recorded on the road.
The band was so busy that they didn’t have time to take a break to make a record.
So they set up their instruments and recording equipment in the dressing room every night
and would lay down tracks in between interviews and soundcheck.

חברי הלהקה:





בחזרה לדף הראשי